קורסי ויפאסנה בבתי סוהר
מבוא
ויפאסנה היא שיטת מדיטציה עתיקה שהתגלתה בהודו לפני יותר מ־2,500 שנה. באמצעות התבוננות עצמית וחקר הקשרים שבין הגוף לנפש, היא עוזרת למתרגלים אותה להבין את החוקיות המעצבת את המחשבות, הרגשות, התפיסות והתחושות שלהם. תרגול הוויפאסנה מאפשר לשנות לטובה דפוסי התנהגות, להשתחרר מסבל ולפתח אחריות אישית, איזון נפשי, אהבה וחמלה. ויפאסנה איננה דת, והיא אינה דורשת מהמתרגלים אותה לאמץ אמונה דתית מסוימת. כל אדם מכל רקע שהוא יכול לתרגל אותה.
לאסירים בבתי סוהר, ויפאסנה מסייעת להפחית רגשות שליליים כמו כעס ותוקפנות ולטפח במקומם שלווה פנימית. כמו כן, היא מועילה גם לסוהרים ולשירות בתי הסוהר, כיוון שתרגולה מפחית התנהגויות אלימות בכלא, משנה את האווירה השוררת בו ומקל את ניהולו. ממחקרים עולה שתרגול ויפאסנה מפחית גם את השימוש בסמים בין כותלי הכלא ואת שיעור הפשיעה החוזרת של אסירים משוחררים. התרגול מספק תמיכה לתוכניות שיקום וטיפול אחרות, והוא אינו מיועד להחליף אותן.
קצת היסטוריה
קורסי ויפאסנה בני עשרה ימים בשיטתו של ס.נ. גואנקה התקיימו בבית סוהר לראשונה בהודו בשנת 1975. בעקבות הצלחתם של קורסים ראשונים אלו, נערכו קורסי ויפאסנה בבתי סוהר נוספים ברחבי העולם, לרבות בישראל, בהשתתפות אלפי אסירים. באמריקה הצפונית הוקמה עמותה שמטרתה לקדם את שילובו של תרגול הוויפאסנה בבתי סוהר, ועד כה נערכו ביבשת זו עשרות קורסי ויפאסנה בחמישה בתי כלא שונים בהשתתפות מאות אסירים. באירופה התקיימו עד כה קורסים בבתי סוהר באירלנד, בספרד ובבריטניה. בשנת 2007 נערך בישראל קורס ויפאסנה ראשון בבית הסוהר "חרמון", ומאז התקיימו בו ארבעה קורסים נוספים.
בשנת 1994 התקיים בכלא "טיהאר" שבהודו קורס הוויפאסנה הגדול ביותר בעולם בהשתתפות יותר מאלף אסירים. כיום ישנם בהודו כמה מרכזי ויפאסנה קבועים בתוך בתי סוהר. בסך הכול מתקיימים מדי שנה בהודו בין שישים לשמונים קורסים המיועדים לאסירים ביותר מ־15 מתקני כליאה שונים. ממשלת הודו ממליצה על תרגול ויפאסנה כחלק אינטגרלי מתוכניות השיקום בבתי הכלא. גם הסוהרים ומנהלי בתי הסוהר משתתפים בקורסים כדי להתמודד עם הלחצים הכרוכים בעבודתם וכדי לשפר את חייהם.
התועלת שהאסירים מפיקים מתרגול ויפאסנה
בקורסי ויפאסנה בני עשרה ימים בשיטתו של ס.נ. גואנקה, האסירים מתמודדים ישירות ובאורח מעמיק עם הקשיים שלהם. הם מקיימים כללי משמעת קפדניים ומתרגלים מדיטציה במשך שעות ארוכות כדי לחוות את הקשרים שבין הגוף לנפש ולהבין אותם טוב יותר. תרגול המדיטציה מאפשר להם לראות בבהירות כיצד הם מגיבים במצבים שונים, מהם הגורמים לכעס או לתוקפנות שבתוכם ומה מביא אותם להתמכר לסמים. התרגול מלמד אותם אפוא להתמודד טוב יותר עם רגשותיהם ועם מצבי חיים שונים, ומסייע להם לאמץ גישה חיובית יותר ולשנות דפוסי התנהגות שעד כה גרמו להם להסתבך בצרות.
החוויה הישירה של המתרחש בתוכם מפתחת באסירים את ההבנה שהם עצמם, ולא אף אחד אחר, נושאים באחריות למעשים הפוגעניים שביצעו. בד בבד הם רוכשים כלי אשר מסייע להם להימנע מחזרה על אותם מעשים בעתיד. במקרים רבים, תרגול המדיטציה מביא גם להסתגלות טובה יותר לכללי בית הסוהר ולפעילויות הנערכות בו, לחיזוק תחושת הרווחה הנפשית ולהפחתת הסיכוי שיחזרו אל עולם הפשע לאחר שחרורם מהכלא.
סרטים תיעודיים
במהלך השנים צולמו כמה סרטים שתיעדו את קורסי הוויפאסנה המתקיימים בבתי סוהר ברחבי העולם. כולם זכו לביקורות נלהבות ולפרסים מארגונים ממשלתיים ובפסטיבלים בין־לאומיים.
אגף הוויפאסנה | Doing Time Doing Vipassana
איילת מנחמי ואילונה אריאל, 1997 | 52 דק', עברית, תרגום לאנגלית
"אגף הוויפאסנה" הוא מסמך אנושי נדיר המתעד את בית הסוהר הגדול והקשה ביותר בהודו, כלא "טיהאר" שבניו דלהי, וחושף את השינויים הדרמטיים שחלו בו בעקבות תרגולה של שיטת מדיטציה עתיקה. זהו גם סיפורה של אישה נחושה ומיוחדת, המפקחת הראשית על בתי הסוהר בדלהי, שהצליחה, כנגד כל הסיכויים, להפוך את הכלא הידוע לשמצה ממעוז של פשע ושחיתות למרכז שיקום, בעזרת השימוש בטכניקת הוויפאסנה בשיטתו של ס.נ. גואנקה. יותר מכול, זהו סיפורם של אסירים שעברו שינוי נפשי עמוק כתוצאה מתרגול ויפאסנה ושגילו כי מאסרם אינו סוף הדרך אלא התחלה חדשה של חיים טובים יותר.
להשתנות מבפנים | Changing from Inside
דיוויד דוננפילד, 1998 | אנגלית, תרגום לעברית
אחים לדהאמה | The Dhamma Brothers
ג'ני פיליפס, 2007 | 76 דק', אנגלית, תרגום לעברית
התנאים הדרושים לקיום קורסי ויפאסנה בבתי סוהר
כדי לקיים קורס ויפאסנה בן עשרה ימים בבית סוהר, נדרשים כמה תנאים מיוחדים: אזור מגורים נפרד לאסירים המשתתפים בקורס, חלל המשמש כאולם מדיטציה, ומגורים למורה הקורס ולצוות המתנדבים, השוהים כולם בין כותלי הכלא במשך כל הקורס.
תנאי מקדים נוסף הוא שכמה מאנשי הסגל של בית הסוהר ישלימו בהצלחה קורס ויפאסנה בן עשרה ימים במרכז ויפאסנה מחוץ לכותלי הכלא. מהלך זה נחוץ לשם יצירת אמון בסיסי בתהליך שהאסירים עתידים לעבור, כמו גם לגיבוש הבנה ראשונית לגבי התהליך בקרב נציגי הסגל. אפשר לפתח אמון והבנה כאלו רק דרך התנסות ישירה. שיתוף פעולה הדוק בין מורי הקורס, המתנדבים ואנשי הסגל של בית הסוהר הכרחי לניהול המיטבי של הקורס, לשמירה על ביטחון כל הצדדים ולדאגה לרווחת האסירים המשתתפים בקורס. כמו כן, חשוב מאוד שהאסירים יבחרו להשתתף בקורס מרצונם החופשי, לאחר שקיבלו הסבר מפורט על כללי ההתנהלות בו ועל התהליך המתרחש בו. הם עוברים סינון קפדני, הכולל כמה שיחות וראיונות מקדימים, שנועד להעריך את כשירותם הנפשית להשתתף בקורס. ככל קורסי הוויפאסנה בשיטתו של ס.נ. גואנקה, הקורסים ניתנים ללא תשלום.
מחקר מדעי והערכה
מחקרים שבדקו את השפעות התרגול של מדיטציית ויפאסנה על אסירים מצביעים על ירידה באלימות ובשימוש בסמים בין כותלי הכלא, על שיפור בהסתגלות האסירים לכללי ההתנהגות במקום, ועל ירידה בשיעור הפשיעה החוזרת והכליאה מחדש בקרב אסירים משוחררים.
במחקר שנערך באוניברסיטת בר אילן בעקבות שני קורסי הוויפאסנה שהתקיימו בבית הסוהר "חרמון" בשנים 2006 ו־2007, נמצא שתרגול המדיטציה שיפר את יחסם של האסירים לסגל בית הסוהר והגביר את האחריות האישית, את תחושת המסוגלות ואת הערך העצמי שלהם. תרמו לכך תרגול המדיטציה עצמו, ההישג הטמון בעצם העמידה במשימה הקשה של השלמת הקורס, וכן החשיפה לערכי הנתינה נטולת האנוכיות שהפגין צוות המתנדבים בקורס.
תרגול הוויפאסנה עודד את האסירים לערוך חשבון נפש וגרם להם להאשים פחות בני אדם אחרים, לקבל אחריות רבה יותר למעשיהם ולהכיר תודה על מה שניתן להם ברוחב לב. כמו כן, הוא אפשר להם לזהות בעצמם כוחות פנימיים ולשנות דפוסי חשיבה. בוגרי הקורסים סיפרו שבעקבות התרגול שורר בעולמם הפנימי סדר רב יותר, שהיחסים שלהם עם בני משפחותיהם השתפרו ושתחושות הניכור והבלבול שהרגישו פחתו. לדעת החוקרים, החשיפה לתרגול הוויפאסנה, והמגע עם "העצמי האותנטי" שהוא אפשר, סיפקו ככל הנראה מענה לריק הקיומי שהעבריינות מילאה בעבר. באופן כללי, למרות ראשוניותם של הממצאים והצורך לערוך מחקרים דומים עם מספר נבדקים גדול יותר, הסיקו החוקרים שהיו לקורס השפעות שיקומיות, חברתיות וערכיות חיוביות, ושהוא עונה על צרכים שיקומיים של אוכלוסיית האסירים המכורים הנקיים (פריד, תימור, רונאל ובורוכובסקי, 2010).
מחקר מטעם המכונים הלאומיים לבריאות של ארצות הברית, שנערך בעקבות תוכנית הוויפאסנה בבית הסוהר NRF שבסיאטל, הצביע על שיפור בהתמודדות הרגשית של האסירים ועל ירידה בשיעור השימוש בסמים. במחקר נמצא שחלה ירידה של 20% בפשיעה החוזרת בקרב אסירים שהשתתפו בקורס ויפאסנה בן עשרה ימים, בהשוואה לאסירים אחרים. ההשפעה הייתה חיובית באותה מידה בקרב אסירים ובקרב אסירות (Marlatt et al., 2004).
מה לומדים בקורס?
המשתתפים בקורס ויפאסנה לומדים:
- להתנהג בדרך מוסרית יותר מתוך שאיפה להימנע מפעולות המזיקות לעצמם ולאחרים;
- להיעזר בהתבוננות בנשימה כדי לפתח ריכוז ויכולת טובה יותר לשלוט בתודעה;
- להבין את נפשם באמצעות התבוננות ישירה בחוויה הפנימית. המשתתפים בקורס חוקרים את הקשר שבין הנפש לגוף באמצעות התבוננות ישירה בתחושותיהם הגופניות והבנת טבען הארעי. התבוננות זו חושפת את ההרגלים הטבועים עמוק בנפשם ומחוללת בהדרגה שינוי לטובה בחייהם.
לתלמידים שסיימו קורס מומלץ לתרגל ויפאסנה פעמיים ביום. ישיבות מדיטציה קבוצתיות ומפגשים עם מורים מציעים להם תמיכה בהמשך התרגול.
מתוך עדותו המרגשת של אסיר עולם בבית הסוהר "דונלדסון"
"באותו לילה, כששכבתי במיטה, הבנתי שכל הידענות שלי והמשמעת שלי והידע שיש לי על הגוף ועל הנפש הם פשוט מגוחכים. אין לי שמץ של מושג על הגוף והנפש שלי. זה הרס אותי! הרגשתי פגיע אבל רציתי כל כך ללמוד ויפאסנה… מצד אחד הרגשתי רגשות עמוקים של הכרת תודה ומצד אחר הייתי מבולבל… הרגשתי נבוך מאוד על כך שמעולם לא עברתי "ניתוח נפשי" ושכבר עכשיו הניתוח שאני עובר כאן עמוק.
"… ב־18 השנים האחרונות התמודדותי עם הבושה, האשמה והחרטה שהרגשתי על הפשעים שביצעתי כלפי החברה ועל חוסר האנושיות שגיליתי כלפי האנושות. אני מבין שמעולם לא סלחתי לעצמי על כך ששלחתי את עצמי ל'גלות' של 22 שנה. המשקעים הנפשיים השליליים של התיעוב העצמי והשנאה הולכים ומתנדפים. אני מבין כי אף־על־פי שעשיתי שינוי אמיתי, לא סלחתי לעצמי על שהתנכרתי למשפחה שלי…
"… אני מרגיש קִרבה עמומה כלפי הכאב, כמו לעור שלי. קיבלתי את העובדה שאלה החיים ושהם רק תחושה, גם אם תחושה מייגעת… אני מרגיש שהניתוח הולך ומעמיק. אני אסיר תודה. אני מרגיש כאילו הלב שלי התמלא בחיים חדשים.
"… אני רואה את התמונה הרחבה יותר. אני רואה את האמת שעומדת מאחורי הביטוי 'דע את עצמך'. ראיית המיקרוקוסמוס היא הבנת המקרוקוסמוס – היקום. זה הגיוני לחלוטין. דבר אינו מוצק, יש רק תנודות… גואנקה אומר בכל יום ובשיחת הערב: 'אניצ'ה, אניצ'ה, אניצ'ה' (השתנות, השתנות, השתנות). ארעיות, השתנות בלתי פוסקת. לעזאזל, זה פשוט מדהים! אני המום לגמרי. אני מביט בידיים, ברגליים ובכפות הרגליים כמו ילד שלפתע הבין עד כמה החיים מופלאים.
"… חשבתי שהפחד הגדול ביותר שלי הוא להזדקן ולמות בכלא. האמת היא שהפחד הגדול ביותר שלי הוא להזדקן בלי להכיר את עצמי. בכל השנים הללו, שבהן עמלתי קשות כדי להכיר את עצמי, הרגשתי שמשהו חסר, אבל לא הצלחתי להבין מה. מעולם לא הבטתי נכוחה במציאות. אין פלא שפחדתי. לא רציתי למות כלפי העצמי הדמיוני שאימצתי לי. בניתי את האישיות הזאת בקפידה רבה כל כך. קשה לשחרר כשלא מכירים בכך שזו אינה האמת.
"… מאוחר יותר באותו ערב (בסיום הקורס), חזרנו כולם לחדרי המגורים וניסינו להתרגל שוב לחיי הכלא. היום, כשנפגשנו בחדר המדיטציה, הרגשתי לאחר הישיבה קִרבה רבה כל כך לאחרים, וכעבור עשר דקות חלקנו עם האנושות כולה את האהבה ואת החמלה שלנו. קמנו וחיבקנו זה את זה. אלה לא היו חיבוקים מהסוג שרואים בבית הכלא אלא חיבוקים חזקים מאוד!"
אנשי סגל של בתי הסוהר מספרים
"אני המום מביטויי האהבה, הכרת הטובה והאחריות שאני רואה כאן. ביום־יום של בית הסוהר אני שומע רק תלונות וטענות על תחושת קיפוח" (איש סגל מבית הסוהר "חרמון", ישראל).
"הבחנתי בשינויים דרמטיים באסירים שהשתתפו בקורס… ראיתי כנות, ראיתי שהאסירים היו כנים לגבי עצמם. ראיתי שהם היו פתוחים מאוד ולא מוטרדים מכל הכללים… הם הסתדרו עם מה שקורה" (דין מגוויר, ראש מערך האבטחה של בית הסוהר NRF בסיאטל שבארה"ב).
"טכניקת הוויפאסנה מתחילה במקום שבו מסתיימים טיפולים קוגניטיביים והתנהגותיים" (ד"ר רון קוואנו, מנהל טיפולי במחלקת בתי הסוהר של מדינת אלבאמה שבארה"ב).
מקורות
פריד, נ', תימור, א', רונאל, נ' ובורוכובסקי, י' (2010). תוכנית הויפאסנה – הערכתה כמודל שיקומי־יישומי בבתי כלא בישראל. צוהר לבית הסוהר, 13, 65־76.
Marlatt, G. A., Witkiewitz, K., Dillworth, T. M., Bowen, S. W., Parks, G. A., Macpherson, L. M., Lonczak, H. S., Larimer, M. E., Simpson, T., Blume, A. W., & Crutcher, R. (2004). Vipassana meditation as a treatment for alcohol and drug use disorders. In S. C. Hayes, V. M. Follette, & M. M. Linehan (Eds.), Mindfulness and acceptance: Expanding the cognitive-behavioral tradition (pp. 261-287).
