קורסי ויפאסנה בבתי סוהר

ויפאסנה היא שיטת מדיטציה עתיקה שהתגלתה בהודו לפני יותר מ־2,500 שנה. באמצעות
התבוננות עצמית וחקר הקשרים שבין הגוף לנפש, היא עוזרת למתרגלים אותה להבין את החוקיות
המעצבת את המחשבות, הרגשות, התפיסות והתחושות שלהם. תרגול הוויפאסנה מאפשר לשנות
לטובה דפוסי התנהגות, להשתחרר מסבל ולפתח אחריות אישית, איזון נפשי, אהבה וחמלה.
ויפאסנה איננה דת, והיא אינה דורשת מהמתרגלים אותה לאמץ אמונה דתית מסוימת. כל אדם מכל
רקע שהוא יכול לתרגל אותה.

לאסירים בבתי סוהר, ויפאסנה מסייעת להפחית רגשות שליליים כמו כעס ותוקפנות ולטפח במקומם
שלווה פנימית. כמו כן, היא מועילה גם לסוהרים ולשירות בתי הסוהר, כיוון שתרגולה מפחית
התנהגויות אלימות בכלא, משנה את האווירה השוררת בו ומקל את ניהולו. ממחקרים עולה שתרגול
ויפאסנה מפחית גם את השימוש בסמים בין כותלי הכלא ואת שיעור הפשיעה החוזרת של אסירים
משוחררים. התרגול מספק תמיכה לתוכניות שיקום וטיפול אחרות, והוא אינו מיועד להחליף אותן.

קצת היסטוריה

קורסי ויפאסנה בני עשרה ימים בשיטתו של ס.נ. גואנקה התקיימו בבית סוהר לראשונה בהודו בשנת
1975. בעקבות הצלחתם של קורסים ראשונים אלו, נערכו קורסי ויפאסנה בבתי סוהר נוספים ברחבי
העולם, לרבות בישראל, בהשתתפות אלפי אסירים. באמריקה הצפונית הוקמה עמותה שמטרתה
לקדם את שילובו של תרגול הוויפאסנה בבתי סוהר, ועד כה נערכו ביבשת זו עשרות קורסי ויפאסנה
בחמישה בתי כלא שונים בהשתתפות מאות אסירים. באירופה התקיימו עד כה קורסים בבתי סוהר
באירלנד, בספרד ובבריטניה. 

בשנת 1994 התקיים בכלא “טיהאר” שבהודו קורס הוויפאסנה הגדול ביותר בעולם בהשתתפות
יותר מאלף אסירים. כיום ישנם בהודו כמה מרכזי ויפאסנה קבועים בתוך בתי סוהר. בסך הכול
מתקיימים מדי שנה בהודו בין שישים לשמונים קורסים המיועדים לאסירים ביותר מ־15 מתקני
כליאה שונים. ממשלת הודו ממליצה על תרגול ויפאסנה כחלק אינטגרלי מתוכניות השיקום בבתי
הכלא. גם הסוהרים ומנהלי בתי הסוהר משתתפים בקורסים כדי להתמודד עם הלחצים הכרוכים
בעבודתם וכדי לשפר את חייהם.

ויפאסנה בבתי סוהר בישראל

 זמן קצר לאחר הקורס בכלא טיהאר, יצאו שתי יוצרות הקולנוע אילונה אריאל ואיילת מנחמי, תלמידות ויפאסנה ותיקות,  למסע קולנועי חובק עולם כדי לתעד את התפשטות הוויפאסנה ברחבי תבל. 

במהלך המסע הן ביקרו בכלא “טיהאר” ותיעדו את השפעתו המיטיבה של תרגול הוויפאסנה על אסירים, ובשנת 1997 יצרו את הסרט “אגף הוויפאסנה“. הסרט הוקרן ברחבי העולם (כולל בישראל) וזכה לשבחים ולפרסים רבים. בעקבות הצלחת הסרט, נחשפו רבים לוויפאסנה כשיטה המסייעת למתרגלים אותה לחיות חיים שלווים ומאושרים, כמו גם לתרומתה המשמעותית בתהליך השיקום של אסירים. באותה שנה הוזמנו היוצרות של “אגף הוויפאסנה” להציג את סרטן ביום עיון של שירות בתי הסוהר בישראל. תגובת הנוכחים לסרט הייתה חיובית מאוד, ומיד החלו להירקם תוכניות ומפגשים בין העמותה לוויפאסנה לבין נציגי שב“ס במטרה לארגן קורס ויפאסנה בבית כלא בארץ. אף שקיום קורס בין כותלי הכלא הוא משימה מורכבת מאוד, חלה התקדמות משמעותית לקראת מימוש הרעיון, אולם בסופו של דבר הוא נגנז מסיבות שונות. השנים חלפו, וכמה בעלי תפקידים בשב“ס עדיין היו נחושים להגשים את החלום ולארגן קורס ויפאסנה לאסירים. 

ביולי 2006 הושגה פריצת דרך לאחר ששב“ס פנה לעמותה לוויפאסנה בבקשה לקיים קורס בכלא השיקומי “חרמון“.  כצעד ראשון ולבקשת העמותה, שלח שב“ס כמה עובדים סוציאליים לקורס בן עשרה ימים באתר הקורסים הזמני שבחצבה. לאחר שהם השלימו את הקורס בהצלחה, החלו ההכנות לקורס הראשון בבית כלא בישראל לצבור תאוצה. בדצמבר 2006 התקיים בהצלחה קורס הוויפאסנה הראשון בכלא “חרמון“, וכעבור כארבעה חודשים נערך בו קורס נוסף. לאחר הפסקה של כעשר שנים התקיים ביוני 2017 קורס שלישי בכלא “חרמון“, וזמן קצר לאחר מכן נערכו במקום שני קורסים נוספים, האחרון בנובמבר 2018. בכל הקורסים שהתקיימו עד כה בכלא “חרמון” השתתפו בין 13 ל-20 אסירים. לאחר סיום הקורסים, ולמשך תקופה מסוימת, המשיכה להתקיים ישיבת מדיטציה שבועית עם בוגרי הקורס בהשתתפות נציג העמותה.נכון לכתיבת שורות אלו (אפריל 2020) לא מתקיימים קורסים בבתי סוהר בישראל. כאשר שירות בתי הסוהר פונה לעמותה לוויפאסנה בבקשה לקיים קורסים, העמותה מנסה להיענות לבקשה.

התועלת שהאסירים מפיקים מתרגול ויפאסנה

בקורסי ויפאסנה בני עשרה ימים בשיטתו של ס.נ. גואנקה, האסירים מתמודדים ישירות ובאורח
מעמיק עם הקשיים שלהם. הם מקיימים כללי משמעת קפדניים ומתרגלים מדיטציה במשך שעות
ארוכות כדי לחוות את הקשרים שבין הגוף לנפש ולהבין אותם טוב יותר. תרגול המדיטציה מאפשר
להם לראות בבהירות כיצד הם מגיבים במצבים שונים, מהם הגורמים לכעס או לתוקפנות שבתוכם
ומה מביא אותם להתמכר לסמים. התרגול מלמד אותם אפוא להתמודד טוב יותר עם רגשותיהם ועם
מצבי חיים שונים, ומסייע להם לאמץ גישה חיובית יותר ולשנות דפוסי התנהגות שעד כה גרמו להם
להסתבך בצרות.

החוויה הישירה של המתרחש בתוכם מפתחת באסירים את ההבנה שהם עצמם, ולא אף אחד אחר,
נושאים באחריות למעשים הפוגעניים שביצעו. בד בבד הם רוכשים כלי אשר מסייע להם להימנע
מחזרה על אותם מעשים בעתיד. במקרים רבים, תרגול המדיטציה מביא גם להסתגלות טובה יותר
לכללי בית הסוהר ולפעילויות הנערכות בו, לחיזוק תחושת הרווחה הנפשית ולהפחתת הסיכוי
שיחזרו אל עולם הפשע לאחר שחרורם מהכלא.

סרטים תיעודיים

במהלך השנים צולמו כמה סרטים שתיעדו את קורסי הוויפאסנה המתקיימים בבתי סוהר ברחבי
העולם. כולם זכו לביקורות נלהבות ולפרסים מארגונים ממשלתיים ובפסטיבלים בין־לאומיים.

אגף הויפאסנה (Doing Time Doing Vipassana) – איילת מנחמי ואילונה אריאל, 1997

“אגף הוויפאסנה” הוא מסמך אנושי נדיר המתעד את בית הסוהר הגדול והקשה ביותר בהודו, כלא
“טיהאר” שבניו דלהי, וחושף את השינויים הדרמטיים שחלו בו בעקבות תרגולה של שיטת מדיטציה
עתיקה. זהו גם סיפורה של אישה נחושה ומיוחדת, המפקחת הראשית על בתי הסוהר בדלהי,
שהצליחה, כנגד כל הסיכויים, להפוך את הכלא הידוע לשמצה ממעוז של פשע ושחיתות למרכז
שיקום, בעזרת השימוש בטכניקת הוויפאסנה בשיטתו של ס.נ. גואנקה. יותר מכול, זהו סיפורם של
אסירים שעברו שינוי נפשי עמוק כתוצאה מתרגול ויפאסנה ושגילו כי מאסרם אינו סוף הדרך אלא
התחלה חדשה של חיים טובים יותר.

להשתנות מבפנים (Changing from Inside) – דיוויד דוננפילד, 1998

“להשתנות מבפנים” מתאר את סיפורן של נשים שריצו מאסר בבית הסוהר NRF בסיאטל שבארצות
הברית, שבין כתליו התקיימו קורסי ויפאסנה בני עשרה ימים בין השנים 1997 ו־2002. הסרט מתאר
את מסען הפנימי והטרנספורמטיבי של נשים אלו למעמקי נפשן, באמצעות תרגול של מדיטציית
ויפאסנה בשיטתו של ס.נ. גואנקה. הוא מספר גם את סיפורה של מנהלת בית הסוהר, שהייתה
נחושה לאפשר את קיומה של התוכנית יוצאת הדופן בין כותלי הכלא, ואת השינוי מעורר ההשראה
והתקווה שהתחולל בבית הסוהר בעקבות זאת.

אחים לדהאמה (The Dhamma Brothers)  – ג’ני פיליפס, 2007

“אחים לדהאמה” עוקב אחר סיפוריהם של אסירים המרצים מאסר בבית הסוהר “דונלדסון” באלבמה
שבארצות הברית בגין פשעים חמורים שביצעו. בבית סוהר זה כלואים כ־1,500 אסירים, מהמסוכנים
ביותר במדינה, תחת אבטחה כבדה. בסביבה חשוכה ואלימה, ניצוץ של אור ניצת כאשר קבוצת
אסירים החלה לתרגל ויפאסנה בשיטתו של ס.נ. גואנקה. “אחים לדהאמה” הוא סיפור דרמטי על
הפוטנציאל האנושי העצום לטרנספורמציה. הוא מעורר שאלות לגבי טבעם של בתי סוהר כמקומות
ענישה במקום שיקום.

התנאים הדרושים לקיום קורסי ויפאסנה בבתי סוהר

כדי לקיים קורס ויפאסנה בן עשרה ימים בבית סוהר, נדרשים כמה תנאים מיוחדים: אזור מגורים
נפרד לאסירים המשתתפים בקורס, חלל המשמש כאולם מדיטציה, ומגורים למורה הקורס ולצוות
המתנדבים, השוהים כולם בין כותלי הכלא במשך כל הקורס.

תנאי מקדים נוסף הוא שכמה מאנשי הסגל של בית הסוהר ישלימו בהצלחה קורס ויפאסנה בן עשרה
ימים במרכז ויפאסנה מחוץ לכותלי הכלא. מהלך זה נחוץ לשם יצירת אמון בסיסי בתהליך
שהאסירים עתידים לעבור, כמו גם לגיבוש הבנה ראשונית לגבי התהליך בקרב נציגי הסגל. אפשר
לפתח אמון והבנה כאלו רק דרך התנסות ישירה. שיתוף פעולה הדוק בין מורי הקורס, המתנדבים
ואנשי הסגל של בית הסוהר הכרחי לניהול המיטבי של הקורס, לשמירה על ביטחון כל הצדדים
ולדאגה לרווחת האסירים המשתתפים בקורס. כמו כן, חשוב מאוד שהאסירים יבחרו להשתתף
בקורס מרצונם החופשי, לאחר שקיבלו הסבר מפורט על כללי ההתנהלות בו ועל התהליך המתרחש
בו. הם עוברים סינון קפדני, הכולל כמה שיחות וראיונות מקדימים, שנועד להעריך את כשירותם
הנפשית להשתתף בקורס. ככל קורסי הוויפאסנה בשיטתו של ס.נ. גואנקה, הקורסים ניתנים ללא
תשלום.

מחקר מדעי והערכה

מחקרים שבדקו את השפעות התרגול של מדיטציית ויפאסנה על אסירים מצביעים על ירידה
באלימות ובשימוש בסמים בין כותלי הכלא, על שיפור בהסתגלות האסירים לכללי ההתנהגות
במקום, ועל ירידה בשיעור הפשיעה החוזרת והכליאה מחדש בקרב אסירים משוחררים.

במחקר שנערך באוניברסיטת בר אילן בעקבות שני קורסי הוויפאסנה שהתקיימו בבית הסוהר
“חרמון” בשנים 2006 ו־2007, נמצא שתרגול המדיטציה שיפר את יחסם של האסירים לסגל בית
הסוהר והגביר את האחריות האישית, את תחושת המסוגלות ואת הערך העצמי שלהם. תרמו לכך
תרגול המדיטציה עצמו, ההישג הטמון בעצם העמידה במשימה הקשה של השלמת הקורס, וכן
החשיפה לערכי הנתינה נטולת האנוכיות שהפגין צוות המתנדבים בקורס.

תרגול הוויפאסנה עודד את האסירים לערוך חשבון נפש וגרם להם להאשים פחות בני אדם אחרים,
לקבל אחריות רבה יותר למעשיהם ולהכיר תודה על מה שניתן להם ברוחב לב. כמו כן, הוא אפשר
להם לזהות בעצמם כוחות פנימיים ולשנות דפוסי חשיבה. בוגרי הקורסים סיפרו שבעקבות התרגול
שורר בעולמם הפנימי סדר רב יותר, שהיחסים שלהם עם בני משפחותיהם השתפרו ושתחושות
הניכור והבלבול שהרגישו פחתו. לדעת החוקרים, החשיפה לתרגול הוויפאסנה, והמגע עם “העצמי
האותנטי” שהוא אפשר, סיפקו ככל הנראה מענה לריק הקיומי שהעבריינות מילאה בעבר. באופן
כללי, למרות ראשוניותם של הממצאים והצורך לערוך מחקרים דומים עם מספר נבדקים גדול יותר,
הסיקו החוקרים שהיו לקורס השפעות שיקומיות, חברתיות וערכיות חיוביות, ושהוא עונה על צרכים
שיקומיים של אוכלוסיית האסירים המכורים הנקיים (פריד, תימור, רונאל ובורוכובסקי, 2010).

מחקר מטעם המכונים הלאומיים לבריאות של ארצות הברית, שנערך בעקבות תוכנית הוויפאסנה
בבית הסוהר NRF שבסיאטל, הצביע על שיפור בהתמודדות הרגשית של האסירים ועל ירידה
בשיעור השימוש בסמים. במחקר נמצא שחלה ירידה של 20% בפשיעה החוזרת בקרב אסירים
שהשתתפו בקורס ויפאסנה בן עשרה ימים, בהשוואה לאסירים אחרים. ההשפעה הייתה חיובית
באותה מידה בקרב אסירים ובקרב אסירות (Marlatt et al., 2004).

מה לומדים בקורס?

המשתתפים בקורס ויפאסנה לומדים:

  • להתנהג בדרך מוסרית יותר מתוך שאיפה להימנע מפעולות המזיקות לעצמם ולאחרים
  • להיעזר בהתבוננות בנשימה כדי לפתח ריכוז ויכולת טובה יותר לשלוט בתודעה
  • להבין את נפשם באמצעות התבוננות ישירה בחוויה הפנימית. המשתתפים בקורס חוקרים
    את הקשר שבין הנפש לגוף באמצעות התבוננות ישירה בתחושותיהם הגופניות והבנת טבען
    הארעי. התבוננות זו חושפת את ההרגלים הטבועים עמוק בנפשם ומחוללת בהדרגה שינוי
    לטובה בחייהם.

 

לתלמידים שסיימו קורס מומלץ לתרגל ויפאסנה פעמיים ביום. ישיבות מדיטציה קבוצתיות ומפגשים
עם מורים מציעים להם תמיכה בהמשך התרגול.

מתוך עדותו המרגשת של אסיר עולם בבית הסוהר “דונלדסון”

“באותו לילה, כששכבתי במיטה, הבנתי שכל הידענות שלי והמשמעת שלי והידע שיש לי על הגוף
ועל הנפש הם פשוט מגוחכים. אין לי שמץ של מושג על הגוף והנפש שלי. זה הרס אותי! הרגשתי
פגיע אבל רציתי כל כך ללמוד ויפאסנה… מצד אחד הרגשתי רגשות עמוקים של הכרת תודה ומצד
אחר הייתי מבולבל… הרגשתי נבוך מאוד על כך שמעולם לא עברתי “ניתוח נפשי” ושכבר עכשיו
הניתוח שאני עובר כאן עמוק.

“… ב־18 השנים האחרונות התמודדותי עם הבושה, האשמה והחרטה שהרגשתי על הפשעים
שביצעתי כלפי החברה ועל חוסר האנושיות שגיליתי כלפי האנושות. אני מבין שמעולם לא סלחתי
לעצמי על כך ששלחתי את עצמי ל’גלות’ של 22 שנה. המשקעים הנפשיים השליליים של התיעוב
העצמי והשנאה הולכים ומתנדפים. אני מבין כי אף־על־פי שעשיתי שינוי אמיתי, לא סלחתי לעצמי על
שהתנכרתי למשפחה שלי…

“… אני מרגיש קִרבה עמומה כלפי הכאב, כמו לעור שלי. קיבלתי את העובדה שאלה החיים ושהם
רק תחושה, גם אם תחושה מייגעת… אני מרגיש שהניתוח הולך ומעמיק. אני אסיר תודה. אני מרגיש
כאילו הלב שלי התמלא בחיים חדשים.

“… אני רואה את התמונה הרחבה יותר. אני רואה את האמת שעומדת מאחורי הביטוי ‘דע את
עצמך’. ראיית המיקרוקוסמוס היא הבנת המקרוקוסמוס – היקום. זה הגיוני לחלוטין. דבר אינו מוצק,
יש רק תנודות… גואנקה אומר בכל יום ובשיחת הערב: ‘אניצ’ה, אניצ’ה, אניצ’ה’ (השתנות, השתנות,
השתנות). ארעיות, השתנות בלתי פוסקת. לעזאזל, זה פשוט מדהים! אני המום לגמרי. אני מביט
בידיים, ברגליים ובכפות הרגליים כמו ילד שלפתע הבין עד כמה החיים מופלאים.

“… חשבתי שהפחד הגדול ביותר שלי הוא להזדקן ולמות בכלא. האמת היא שהפחד הגדול ביותר
שלי הוא להזדקן בלי להכיר את עצמי. בכל השנים הללו, שבהן עמלתי קשות כדי להכיר את עצמי,
הרגשתי שמשהו חסר, אבל לא הצלחתי להבין מה. מעולם לא הבטתי נכוחה במציאות. אין פלא
שפחדתי. לא רציתי למות כלפי העצמי הדמיוני שאימצתי לי. בניתי את האישיות הזאת בקפידה רבה
כל כך. קשה לשחרר כשלא מכירים בכך שזו אינה האמת.

“… מאוחר יותר באותו ערב (בסיום הקורס), חזרנו כולם לחדרי המגורים וניסינו להתרגל שוב לחיי
הכלא. היום, כשנפגשנו בחדר המדיטציה, הרגשתי לאחר הישיבה קִרבה רבה כל כך לאחרים,
וכעבור עשר דקות חלקנו עם האנושות כולה את האהבה ואת החמלה שלנו. קמנו וחיבקנו זה את זה.
אלה לא היו חיבוקים מהסוג שרואים בבית הכלא אלא חיבוקים חזקים מאוד!”

אנשי סגל של בתי הסוהר מספרים

“אני המום מביטויי האהבה, הכרת הטובה והאחריות שאני רואה כאן. ביום־יום של בית הסוהר אני
שומע רק תלונות וטענות על תחושת קיפוח” (איש סגל מבית הסוהר “חרמון”, ישראל).

“הבחנתי בשינויים דרמטיים באסירים שהשתתפו בקורס… ראיתי כנות, ראיתי שהאסירים היו כנים
לגבי עצמם. ראיתי שהם היו פתוחים מאוד ולא מוטרדים מכל הכללים… הם הסתדרו עם מה
שקורה” (דין מגוויר, ראש מערך האבטחה של בית הסוהר NRF בסיאטל שבארה”ב).

“טכניקת הוויפאסנה מתחילה במקום שבו מסתיימים טיפולים קוגניטיביים והתנהגותיים” (ד”ר רון
קוואנו, מנהל טיפולי במחלקת בתי הסוהר של מדינת אלבאמה שבארה”ב).

מקורות

פריד, נ’, תימור, א’, רונאל, נ’ ובורוכובסקי, י’ (2010). תוכנית הויפאסנה – הערכתה כמודל
שיקומי־יישומי בבתי כלא בישראל. צוהר לבית הסוהר, 13, 65־76.

Marlatt, G. A., Witkiewitz, K., Dillworth, T. M., Bowen, S. W., Parks, G. A., Macpherson, L.
M., Lonczak, H. S., Larimer, M. E., Simpson, T., Blume, A. W., & Crutcher, R. (2004).
Vipassana meditation as a treatment for alcohol and drug use disorders. In S. C. Hayes,

V. M. Follette, & M. M. Linehan (Eds.),  Mindfulness and acceptance: Expanding the
cognitive-behavioral tradition (pp. 261-287). Guilford Press.

 

  • לקבלת מידע נוסף ניתן לפנות אל: המרכז לויפאסנה בישראל
    דוא"ל [email protected]
    ת.ד. 114   דגניה ב'  ד.נ. עמק הירדן  1513000
    העמותה לויפאסנה בישראל ע"ר

    במקרה של תקלה באתר, אנא שלח/י הודעה על כך לכתובת [email protected]